מה לא נכתב על פריס ומה לא נאמר
פעם לפני שנים רבות
בדרך ל….משהו
אותו מן הסתם איני זוכר,
אולי בדרך לסימולטור
או אולי לסקי עם חברים?
טל היה בפריס לבדו
וכל שאני זוכר מביקורו הראשון בעיר המיוחדת כל כך
שהוא מחליט כדרכו בבוקר הקפוא,
להקיף את הרובע בריצת בוקר סיזיפית
לפני הגיחות שביצע במרוצת שאר היום
לאתרי ה " Must".
את החוויה שחווה בהתגלמדותו המתוכנתת
אותה היטיב כמובן להעביר לנו בשיתוף חודרני
ישר ללב….
לא נילי ולא אני יכולים שלא לזכור, בחיות ובצלילות מצמררת –
כאלו היה זה היום…
את פריס הכרנו שנים רבות לפני שתכנונו של טל עלה על שולחן הסקיצות והשרטוטים, ובוודאי שלא על קו ה"ייצור"…
עוד מימי דני האדום ומהומות הסטודנטים בפאריס 1967 ….
הרובע הלטיני היה ביתנו
והרחובות הצרים המרוצפים עם בתי הקפה האינטימיים פרושים
על פני המדרכות- היו מגרש המשחקים שלנו…
אבל כשטל שולח את רשמיו במכתב רגיש
צובע את הדקורציה בהגיגי רגשותיו,
זה אינו עוד זיכרון מעיר האורות המרגשת
אלא מסע התמודדות סיזיפי
של עלם בודד מול העולם המלוחלח סביבו….