כמדי שנה, השבועות שלפני מועד האירוע שטל העניק לנו
הם ה"ימים הנוראים" שלנו, ימים של "השתבללות" צנטריפטלית
המתכנסת לליבה יוקדת וטעונה
שפורצת ומשתחררת כאן בעינת,
אל עבר האין סוף….
זה לא שטל לא יושב לנו על הכתף
מסנן את הערותיו הציניות
עם חיוך כבוש בזויות פניו הזוהרות…
כל יום וכל דקה ובכל מקום
ביום יום….
השפעתו של טל עלי בעיקר בהקשר להתמודדות עם מטלות
ועבודה
אינה ניתנת לשיעור.
זו יכולה להיות משימה בנושאים מעולמות הרפואה
או סתם התלבטות אם לבקש מנילי תוספת למרק הטעים שהכינה…
למי שאינו יודע,
אצל טל לא היה דבר שכזה כמו להגזים
אם המנה היתה טעימה – אז על הכיפאק
אבל לעולם אין להגזים ולאכול יותר מאותה מנה …
זה לא שהוא היה מעיר לנו על כך חלילה
אבל די היה במבטו המושחז מרוכך בזנב חיוך אוהב
כדי להתאפס….
לפני כשבוע צבענו זהר נכדתנו האהובה ואני את הדק בכרכום.
גילוי נאות: צביעה ואני "צ'ילבות" מזה שנים….
למרות שדרישות מתחום הטעם והאיסתטיקה יש לי בלי חשבון…
כשסיימנו שכבת צבע ראשונה,
עם גב שבור וברכיים פצועות
התברר שללא שכבה שניה אין הצביעה מקבלת את אותה המשמעות שלשמה בוצעה מלכתחילה…
נכון שיש גם קורטוב של "יופי" בצביעה הלא מושלמת…
הדק נראה יותר "טבעי" ואופיו של העץ בא לידי ביטוי עאלק….
כולם אמרו שזה מושלם….
כולם חוץ מ…טל !
מוצא לו זמן להופיע….
טל טען ובנחרצות שאין דבר שכזה וחייבים להשלים המשימה ע"י צביעת שכבה שניה למחרת….
אז למחרת בבוקר,
מבלי שזהר ידעה כלל על המתרחש בהיותה נמה את שינת העמל
השכמתי קום והשלמתי את צביעת השכבה השניה לבדי….
אין עונג גדול יותר מהטפיחה שקיבלתי על השכם מאותו סופר אגו
שיושב לי על הכתף
ומנווט את נתיבי חיי.
השבוע
נילי ואני כדרכנו הגענו לטפל במצבה לקראת ההתכנסות
נער הייתי וגם זקנתי
ומצבות ראיתי למכביר…
אולם מצבה כשל טל ששומרת על אופיו של הבחור הנצחי
כאילו הותקנה רק היום – איני מכיר
אז כשסיימנו את מלאכת צביעת האותיות,
התברר שהחומר ששומר על השיש כה רענן חרף השנים ופגעי מזג האויר
פשוט אזל או התייבש….
זה סילר מיוחד שמצוי רק אצל סוכן מסויים, ואי אפשר לקנותו באינטרנט…
האמת?
אף אחד מכם לא היה חש שהשנה לא ליטפנו את אבן השיש כבעבר….
אולם מה טל היה אומר…
כמובן שאותר היבואן,
נרכשה פחית חדשה
ובא למצפוננו גואל…..
אז
זה מה שהיה לי לומר לכם
וכן….
הפעם אין מקום לשאלות….