אתם באים לכאן שנה אחרי שנה, אולי במין תקוה, אבל תדעו
שהוא כבר לא ישובץ גם לחלומות הוא כבר אינו מגיע. כאילו
עייף כבר מגעגועינו המדומדמים והוא מוכן להגיע רק באור
יום בוהק לשיחה רצינית ונמאס לו מהקשקשת באמת זה
באמת מאד לא יעיל.
ובכל זאת מה מה עם המורשת? מה עם הבמה?
כשרצים במשעולים של החיים (אני משתדל ללכת) נדמה שגם
האור הזה הועם, הפינות החדות בגופו ובאופיו מתעגלות
לכדי נער עלומות שנותר בן שלושים עם המון חלומות.
בעיקר נער מושלם חריג ויפה, מטאור שניתז והתרסק .
נותרתי עם תקוה אחי, לא ממש ברקאית, שמצאת מזור
לנפשך המיוסרת עולמות של מעלה או של מטה וגם תקוה
כמוסה שלי לעוד חלום קטן רק כשיש לך את הזמן……
