גדי 2022

חלפה לה רק שנה מאז שהתכנסנו כאן בפעם האחרונה

אופטימיים בהתייחס לאפשרות שהקורונה תגלה סימני כניעה

מצפים למפגש הבא טעונים באנרגיה הנצברת במפגשים מעין אלו

עם המשפחה וחברים אשר מזמן צורפו דה פקטו לחוג המשפחה ….

 

התחושה ששרדנו את הסגרים והריחוק

את הנתק הצורב עד כדי כאב מהנכדים

התגברנו על עוד אזכרה לטל

פנינו אל האביב והקיץ הקרבים עד כדי

אופטימיות זהירה

שאולי סוף סוף אולי לשם שינוי

נוכל לכל הקשיים

ויחד עם דני ואחיו

כל חמולת הבראקאיז'

לחזור למעט שפיות ורוגע

שהגעגועים הצורבים לטל

יהיו המבחן היחיד שנותר

 

או אז הבנו עד כמה

למרות הגיל המתקדם וניסיון החיים המצטבר

יכולנו ליפול בפח כמו היינו

"מתחילים"

או "צעירים" בעגת הטייסת….

 

נחשפנו בעל כורחנו

לאירוע הבריאותי של נילי

 

גם לנו שידענו דבר או שניים

בכל הקשור לעמידה במבחנים

היתה זו מכה  ממש מתחת לחגורה

 

תהליך הבלימה

ההפנמה

וההבנה שאכן מדובר בנו

לא בדמות דימיונית בין הפרסומות…

מדובר במבחן האמיתי

הפעם שלנו

עצמנו ובשרנו

 

ההלם  ותחושת  אין האונים המתעתעת בהתחלה

לא שרתה זמן רב מדי במחוזות הברקאיז'

 

ההתגייסות היתה מופתית

חלוקת התפקידים במשפחה המצומצמת היתה ברורה

והתפקוד…

לא פחות מהתפקוד של טל ועופר בנ.א. המפורסם…..

 

וכשמתגייסים למרות הכל

ומתפקדים כמו חלקים של מנוע רולס רויס משומן היטב

אי אפשר שלא להתמלא באנרגיות חדשות

ביכולות לבצע כל משימה

תפקוד שמשמעותו אחת

אנחנו ננצח!

 

על רקע זה הרשיתי לעצמי לאפשר לקטע השלישי והאחרון מקטעי המוסיקה
המלווים

אותנו,

להפיח בנו ובכם את אותה רוח של תקווה

של אופטימיות

ושל אמונה

שהכל אפשרי וכמעט הכל בידינו.