חמש שנים זה כבר לא צחוק,
מי כמוך יודע מה אפשר להספיק בנצח שכזה
כשהדגש הוא על להספיק
כעת, בפרספקטיבה של שנים,
מטשטשים להם הגבולות בינינו
אם בעבר ראינו בכל הגיג ושיח
בכל הישג או חולשה מצידך,
תבנית דמותנו אנו
לטוב – או אף לרע,
הרי שבמהלך חמש השנים האחרונות כבר איני כל כך בטח
שמדובר בחד כיווניות
במהלך התקופה הזו,
מעבר להתכנסויות השנתיות ,
הסוריאליסטי כאן,
במתחם המקסים – איום , הזה,
אני חי בתחושה של Fusion
של מיזוג בלתי מובן בינינו
לפיו, כאילו חוזרים הגנים שהועתקו מאיתנו אליך
בעת היווצרך
ובשנות הפיכתך מתא גולמי
לאדם מופלא ומיוחד כל כך,
מושבחים יותר,
מועשרים בסיבי היכולת שלך למנף אותם
לתכונות – על, שלא הכרנו קודם,
אני חש בשנים אלו , ותהליך זה מתעצם וגובר
ככל שחולף לו הזמן -,
ככל שמתפוגגים אדי הריאקציה הבלתי אפשרית הזו,
שאינה מוסברת בחוקי הפיסיקה המוכרים,
שמלווה את השינוי הבלתי אפשרי במצב הצבירה שלך –
כיצד חודרת לה אט אט , כמעט בהסתר,
בדרכים עוקפות מציאות והגיון מדיד,
התחושה של קליטה מחדש
של "החזרת ציוד" גנטי,
של השיבה למקור, ממנו נשלחת למסעיך המופלאים
במשך 30 שנות התרחשותך העצמאית.
וכך 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה
ולמעשה בכל שניה משניות חיינו
בעירות כמו בחלימה.
אתה מצוי בתוכנו
שותף פעיל בהחלטותינו
מחזק את ידינו ביכולתנו לשרוד
את הבלתי אפשרי,
כולנו טסים על מגבלת דלק
וחוזק חומרים, שאינו אין סופי
אבל,
תחושת ה cut מנוע,
שזוהתה על ידינו, כיום לפני חמש שנים
חידדה את חושינו,
בדומה לאותה תגובה שלך באירוע הנ.א. הלילי
ומאז ועד היום אנחנו עסוקים
בהשלכת מטענים מיותרים,
והפעלת נוהל חירום, מציל חיים
שלמזלנו לא תורגלנו בו-
לא בסימולציות
ואף לא בחיים האמיתיים
נדמה,
שבדומה לך,
פעולותינו האוטומטיות,
קרות המזג
היכולת שלנו להמשיך ולבצע את פעולות החירום
עד לנחיתה המושלמת
על מטע החיים,
עם כיפוף לא משמעותי במגלשים
ולא מעבר,
כמו גם יכולתנו לדבוק בחיים,
להתמסר לאתגרים,
באותה מידה של התלהבות נעורים
כאילו לא קרה כלום…
כל אלו לא היו מתקיימים
לולא שובך אלינו והטמעת מורשתך
מחדש,
במנגנוני היצור של ישותנו.
תוך כדי שאני כותב שורות אלו
איני יכול שלא להיזכר במנגנוני שימור החומר בגוף.
אותן מערכות שימוש חוזר, ניצול מחדש
( Reuptake )
של תוצרי פירוק של חומרים מורכבים ,
שסיימו את פעולתם,
על ידי אותם תאים שייצרו אותם במקור
והפרישו אותם לתפקוד "עצמאי"
לשם ניצול חוזר,
ליצירה מחודשת של אותם חומרים חיוניים.
אני חש כאותם "תאי ם" שייצרו אותך ושיווקו
אותך לתפקוד הייחודי,
שאותם תאים לכשעצמם אינם מסוגלים
לבצע,
שקולטים את רכיביך החיוניים כל כך
לייצור מחודש,
להנצחת החיים…
התא ששיגר-
הוא גם התא שקולט מחדש
ככל שהדבר נשמע הזוי
ככל שלא מתאים לאנשי מדע ביקורתיים
להישמע כאותם רפוסי מוח…
כך משוכנע אני יותר ויותר,
עזבת אותנו ללא התרעה
ואולי מבלי שקלטנו את קריאת ה "מיידיי"
המוסווית שלך
אבל היום,
בתום חמש שנות ריחוף,
ללא מנוע
תוך ניצול מושלם של תרמיקות החיים,
הצלחנו לדאות ולנחות
חזקים מתמיד
טעונים יותר מאשר אי פעם
במורשת שהותרת
עם היעלמותך הפיסית.
הופעת בחיינו כאותה ציפור כחולה
שכיבדה והאירה את הנוף
לפרק זמן כה קצר
ואז,
נטמעת ונמוגות בתכול השמיים האין סופיים
ואנחנו כאן,
מחוזקים בזכרך
טעונים מחדש באנרגיות המופלאות שלך
נוצרים את יישותך בקרבנו
חרף היעלמותך כאותה ציפור כחולה
אל הנצח