01/05/2006
טל כפי שאני זוכר….
אני לא יכול שלא לחשוב מה טל היה חושב אם היה רואה אותי כותב את המכתב הזה להורים שלו, מצד אחד סימפטיה על זה שאיכפת לי ומצד שני את המבט החצי בוחן שלו " מה לעזאזל אתה עושה…"
אם היו אומרים לי לפני מספר שבועות שאחד ממכרי יבחר בדרך בה טל בחר, כנראה שטל היה האחרון ברשימה, פשוט מהסיבה שחשבתי שאנשים כמו טל נועדו לגדולות. המחשבה, הדבקות היצירתיות והיכולת לנתח ולתכנן דברים בצורה כל כך מדויקת ובוגרת העניקה לי את התחושה שהכל קטן עליו…
אני לא רגשן גדול וגם לא נוהג לכתוב הרבה, אך אני מרגיש את הצורך לחלוק את הסיטואציות הטובות והפחות טובות שהיו לי עם טל ולשמר אותן בכדי שגם לכם תהיה את האופציה ל"טעום" מברקאי שאני הכרתי…
זיכרון ראשון:
קורס טיס, ברקאי במכין מתכונן לצעידות, הרצנו שהכיר אותו מבית הספר, מכיר לי את טל, שבאופן שנראה לי מטורף באותה תקופה למד בד"ח צוקית!! אמרתי לעצמי מי זה האופטימי הזה?! רק סיים מכין וכבר לומד בד"ח צוקית? מי ידע להעריך אז את התכנון שלו קדימה…
זיכרון שני:
ישנן שמועות בביס"ט שאיזה מטורף אחד מראשוני קרב חתם ויתור כדי לעבור למסוקים??? הרצנו ואני הולכים לשק"ם ורואים את ברקאי ללא כותפות (בשלב הראשון החליטו להדיח אותו, הרי מי הוא שיכופף את המערכת?). כמספר שעות לאחר מכן נודע לנו כי החליטו להיענות לבקשה שלו…
זיכרון שלישי:
שמועות על טיס מצוין שסיים את הביס"ט בהצטיינות מגיע לקא"מ מככב גם בקא"מ, ולצערו לא עובר לפתן, אלא נלקח תחת חסותו של שיר עוז ל 160 (בתקופתי אז 160 הבני זונות!! ).
זכרון רביעי:
"גדלים" בטיסות האחיות במקביל והשמועות מספרות על כוכב בטיסת האחות. טל היה צעיר ממני אך יחד עם זאת התקדם הרבה לפנינו, התאמן הובלה ראשון, ירה טילים מבצעיים לפני כולם, זכה בפרס מצטיין הנשיא, ואפילו ביצע נחיתת אונס מושלמת בצפע, שלפי זכרוני הדבר הראשון שעשה היה להתקשר לאמו ולומר לה עברתי נחיתת אונס הכל בסדר אל תלחצי משמועות….
זיכרון חמישי:
טל היה פרפקציוניסט ועיקש ברמ"ח אבריו. הזיכרון שחרוט לי היטב היה עוד כשהיינו בצפע וטסנו יחד לסימולטור, טל ואני אימנו אחד את השני בתקלת שתי הידראוליקות. הוא ביצע נחיתה מצוינת אך פתאום הבחנתי כי הנחיתה הייתה עם crash override, כלומר לא ניתן לדעת אם היה שורד אותה באמת. מיותר לציין שביצענו את התקלה במשך 10 דקות נוספות רק כדי שיוכל להוכיח כי הנחיתה הייתה טובה….
זיכרון ששי:
שוב סימולטור. אני וטל בחוץ מעשנים סיגריה ומדברים על החיים ואני זוכר שני דברים עיקריים. האחד, דברנו על סיגריות והוא הסביר לי שהוא מעשן לא יותר מ – 5 סיגריות ביום כי אבא שלו אמר לו שזה בסדר?! מיותר לומר שאני המשכתי לעשן חצי חפיסה ליום וטל כמו טל, נשאר ב 5 שלו.(לסיפורים על אבא אחזור בהמשך…). דבר שני דברנו על החיים בעתיד הרחוק ואני זוכר שטל אמר, שאם הוא היה מאמין שאפשר לשנות דברים ולתרום למדינה על ידי פוליטיקה הוא היה עושה זאת, אבל הוא לא מאמין בזה ולכן הוא מקווה להיות גורם שישפיע על ידי בנית הון כלכלי, שבעזרתו יוכל להשפיע על החלטות מדיניות וחברתיות משמעותיות. אני זוכר שהייתי מופתע משתי סיבות: הראשונה, איך מישהו כל כך צעיר חושב כל כך רחוק(אני חושב שזה אחד המאפיינים הכי חזקים של טל שאני זוכר). השני התרשמתי מאד מהרצון שלו לתרום לאחר שיעשה לביתו ואני מודה שמהרגע ההוא אימצתי את הרעיון לעצמי
זיכרון שביעי:
לפני המעבר המשותף לפתן היה מקום לאחד משנינו: או לטל או לי, לאחר שמפקד הבסיס ציין בפני כי הוא בחר בטל מפני שהבטיחו לו כבר לפני הרבה שנים וכי הוא מאמין שטל יותר מתאים לעבור בשלב הזה. לבסוף הוחלט כי שנינו נעבור בשלב הזה. אני זוכר שטל הגיע במיוחד לטיסת שלנו( סוג של כבוד לא?), לחץ לי את היד ואמר עכשיו אחרי שהחליטו ששנינו עוברים רק רציתי לוודא שאין משקעים ונתן את החצי חיוך שלו.
זיכרון שמיני:
ההסבה לפתן עמוסה בזיכרונות רבים, שרק עליהם אפשר לכתוב ספר… אני אנסה להתמקד בכמה שאצלי חרוטים היטב בזיכרון. טיסה ראשונה על פתן. שנינו יורדים מהטיסה והחיוך המטופש לא יורד מהפרצוף. התחושה ההדדית ששנינו פשוט אוהבים לטוס ואין כמו הסיפוק של כלי טיס חדש שפותח בפניך עולם טיסה חדש ומרגש. בעינינו זה היה לגלות איפה שהוא את חדוות הטיסה מחדש. אחד הדברים שהכי זכורים לי מטל שהוא תמיד היה מעט יותר יצירתי ומקורי לדברים שלכולם הייתה דרך טריוויאלית לבצע, למשל תחקור סרטי הטיסה אחד של השני. ברקאי היה זה שיזם את הרעיון, שנראה את כל הסרטים של כולם מההתחלה ועד הסוף. פתאום לא רק טסנו כל אחד את טיסתו , אלא למדנו המון מלראות כיצד מישהו אחר מאיתנו טס מעט "שונה" את אותה טיסה. אין לי ספק שזה קידם את כולנו משמעותית.
עדיין הסבה לפתן, אני מגיע יום אחד מנוזל לטיסת וטל קופץ עלי עם חבילה של ויטמין C בגודל של כדורי טניס ואומר לי אתה לוקח עכשיו 4 כאלה!! מחר אתה חדש. אני מסתכל על הבחור הנחמד וחושב שהוא "מבולבל" ואז הוא אומר לי, שאבא שלו תמיד לוקח את זה ושהוא חי על ויטמינים (אותו אבא של ה 5 סיגריות ביום) ושאני לא אצטער. כמובן שלקחתי וכמובן שזה עבר לי וכמובן שעד היום יש לי לפחות 2 חבילות של ויטמין C בבית של 500 מ"ג.
זיכרון תשיעי:
אין ספור שיחות עם טל בדרך לתובלה, כשהיינו בדרך להסבה והוא היה אוסף אותי כל בוקר, שיחות על החיים ועל ההורים על אבא שהיה יכול להיות שדרן ,על אמא שהיא החברה הכי טובה שלו, על "ג'ול" על הטיסות וגם על עצמנו. אני חושב שאת טל למדתי להכיר הכי טוב בתקופה ההיא ולמעשה גיליתי המון דברים שלא ידעתי, כמו למשל שטל מאחורי התדמית הקשוחה, מאד רגיש ולא מעט פעמים לוקח דברים ללב בצורה קשה( לפעמים דברים שגם אני אמרתי…), יכולת נתינה טוטלית כמו שלא ראיתי אצל הרבה אנשים: באם זה ללכת לאירועי גף טכני ב 160 גם זמן רב לאחר שעזב ולדבר איתם לעיתים תכופות בטלפון, להתקשר לפקידות מבצעים, שלהן הוא היה יותר ממפקד ולהפיק בשבילהן אירועים מיוחדים ולהשתתף בימי ההולדת שלהן. לטל הייתה את היכולת להעניק תשומת לב לפרטים קטנים, שאצל רובנו פשוט לא קיימים. כל זאת מאחרי דמות שלרבים מאיתנו נראתה כקשוחה יותר ממה שהיא הייתה באמת.
זיכרון עשירי:
טל היה האדם הכי מחושב עלי אדמות. אני חושב שאין כמעט שום דבר בחיים שהוא עשה ללא מחשבה תחילה. אני זוכר כשטל השתחרר הוא הלך להיות בר מן מהסיבה הפשוטה, שהוא רצה לשפר את יחסי האנוש שלו. הוא אמר לי אני יודע שאני לא מספיק טוב בזה ואני רוצה לעבוד על זה. במחשבה לאחור זה מעורר אצלי המון הערכה היכולת להודות בחסרון ולא לקבל אותו כנתון קיים והשאיפה להיות מצוין בהכל גם בתחום הבינאישי, לא יכולה שלא לעורר סוג של התפעלות.
כשאני יושב וכותב את כל הזיכרונות הללו ואני יודע שיש עוד עשרות זיכרונות שאני לא מעלה כאן ואני לא יכול לחשוב מדוע אני כותב את הכל בצורה כל כך מסודרת.זיכרון ראשון, זיכרון שני וכו'. האם זה בגלל שאני כל כך מסודר או שזה בגלל שטל היה כל כך מסודר… אני רוצה לכתוב עוד כל כך הרבה אבל זה פשוט נראה לי כסוג של תהליך אינסופי מה לרשום מה לא לרשום האם פיספסתי דברים חשובים?
האם לספר על ריצות הבוקר המטורפות בכל מקום, על הבחורות שהוא סיפר לי בעבר, על טיסות משותפות על הפעם שהיינו בסימולטור פתן והוא נסע באוטו לפגשו את רון באמצע ארצות הברית, מה אתם דואגים הוא אמר אני אמצא אותו… אני מעריך שאת שאר הזכרונות אני אשמור לי ואחלוק הע"פ כפי שכולם עושים.
אסיים בזיכרון האחרון, שהוא הפעם האחרונה שנתקלתי בו זה היה על חוף הים. הלכתי ברגל ליפו כשפתאום קבלתי מכה בראש, כאשר הסתובבתי ראיתי את טל מתרחק בריצה עם החצי חיוך המפורסם שלו ופשוט מתרחק לכיוון הנגדי.. לא תיארתי לי שזו הפעם האחרונה שאני רואה אותו…
טל, למדתי ממך המון לא מעט פעמים, הבנתי דברים רבים בדיעבד ולא תמיד יצא לי להודות לך. תודה על הכל.
פלור