טל,
שלוש שנים עברו ורק עכשיו אני מצליח להביא את עצמי לדבר באזכרה שלך.
שלוש שנים של שגרת חיים שונה, כזאת שדוקא בלעדיך גורמת לחשוב ולהיזכר בך הרבה יותר. כל יום מעלה זכרונות אחרים. זכרונות על לילות פרועים בעיר, לילות שהתחילו מאוחר והסתיימו מוקדם בבוקר. על לילות חד פעמיים כמו למסיבת הסילבסטר בים המלח וכמו ההופעה של פיית"לס. ועל לילות יותר נשכחים של הרבה מדי אלכוהול.
זכרונות על לילות של חורף גשום, יושבים במרפסת הפתוחה, לפעמים מנהלים שיחות נפש עמוקות על החיים ,העבר והעתיד. לפעמים לא מחליפים מילה כל אחד שקוע במחשבותיו. וגם זה היה חלק מהיופי. זכרונות על נסיעות מטורפות למדבר וטיולים של אור ראשון בהחלטה של רגע. על הטיול להר ברך שהתחיל בליל שישי ב 3 לפנות בוקר, המשיך במסע רגלי מאולתר והסתיים בכמעט התיבשות באמצע המדבר. זכרונות על הנסיון להגיע לזריחה באזור מכתש רמון שהסתיים בהחלפת 3 צמיגים ליד שדה בוקר.
זכרונות על הטקס המתוזמן של ימי שישי- כדורסל, ארוחת צהרים בדירה ומיד עוד כדורסל. ולפעמים עוד משחק כדורסל בשבת ואולי שניים. זכרונות על השכמות בחמש וחצי בבוקר לריצה כדי להספיק הכל עד לתובלה בבסיס. זכרונות על הדיאטות המוזרות שלך, דיאטת הכרוב והקוטג', דיאטת ארוחות השחיתות אבל רק בסופי שבוע.
זכרונות מהטיסות הבודדות ביחד. על העמידה ביעדים האובססיבית שלך. על ההקפדה על הפרטים על המקצועיות ועל ההערכה שקבלת בכל מקום שהגעת אליו.
הזכרונות האלו ועוד נוספים הם חלק ממני. אותו החלק ממני שנוצר והתעצב בכל התקופה שגרנו באותה הדירה. מבחינתי זאת תקופה בלתי נשכחת.
החברות והשותפות היתה פשוטה וכנה. שידרנו על אותו גל והגל הזה מלווה אותי עד היום.
מאז מותך לא הצלחתי לשמור על קשר עם הוריך, אבל דוקא לאחרונה נפגשתי הרבה עם אבא שלך כשהוא ליווה את ההריון של נעמה הקטנה. המפגשים איתו היו לי לא קלים. כל מפגש העלה מחדש את הרגשות והזכרונות ממך והתחושה היא של מצב לא הגיוני של פגישה ענינית עם רופא אבל הצל שלך מרחף תמיד מעל. אני חושב שעבר כבר זמן וחשוב שהקשר יישמר. אני בטוח שלגדי ולנילי זה מגיע.
אני מקווה שהמרדף שלך אחרי האושר והשלווה הסתיים, שהצלחת למצוא את השקט שחיפשת. אני מקווה שאתה יושב עכשיו עם הרגליים למעלה, משקפי שמש ושיער מרוח בג'ל והראש מוטל אחורה ושקוע בהרהורים…
אנחנו פה נמשיך להתגעגע.
שחר