כבר בקא"מ (קורס אימון מבצעי) כשהיינו בטיסת 161 שמענו על טל "ב 160 ברקאי הוא סמ"ט ג' ברקאי הוא הנסיך של שיר מפקד הטייסת והוא המנהל בפועל" כך אמרו.
מספר חודשים לאחר מכן התייצבנו ב־160 וראינו שאכן כך הם הדברים. הכל סבב סביב ברקאי והוא היה מעורב ומוביל כל פרויקט חשוב.
בהתחלה אנחנו, הצעירים, קצת חששנו מטל, עם האסרטיביות הרבה שלו ועודף התכליתיות שהפגין.
לילה אחד נשארתי בטייסת כמריץ ולדאבוני למרות השעה המאוחרת עוד היו מספר הרצות. טל, שישב סמוך לחדר המבצעים, שמע אותי מדבר עם הפקמ"צית ואמר: "בוא, אני אעזור לך. כבר מאוחר". התחלקנו בהרצות שנותרו.
כאן הבנתי בפעם הראשונה שהאהבה וההערצה שטל זוכה לה בגף טיסה וגם בגף הטכני הן לא לשווא.
○ ○ ○
טל היה איש חזון. תמיד מסתכל כמה צעדים קדימה ותמיד חושב איך אפשר להתנהל טוב יותר ולהגיע לביצועים טובים יותר. ככזה הוא מאד התעניין בטכנולוגיה ועל בסיס זה היה החיבור הראשוני שלנו.
אני צריך להתוודות ולומר למי שהיה ב־160 באותה תקופה, שלמרות שאת כל הקרדיט של דיסק הלחימה אני קיבלתי – הרעיון היה בכלל של טל.
באותה תקופה ב־160, איפה שלא הסתכלת, היית רואה, שומע ומרגיש את טל. בעשרות טיסות – גם באימונים וגם בפעילות המבצעית עם פרוץ האינתיפדה השנייה (שאז טל כבר היה מפקד גף מבצעים), בדיונים על תו"לים חדשים או על סדרי ארגון חדשים. באירועי הטייסת השונים ובטיולי השטח הרבים שעשינו באותה תקופה.
אל רמון לטייסת 113 הגעתי כשטל כבר עמד לסיים את תפקידו כסמ"ט ב' . שמחתי מאד על ההזדמנות לטוס במסוק החדש עם חבר ותיק כשהפעם שימש כמדריך.
○ ○ ○
אחרי שהשתחררתי מהצבא היה ברור לשנינו שכדאי לחבור יחד ולנסות ליצור איזשהו מיזם בתחום המחשבים. תחילה יחד עם יונש ובהמשך עם גדי ניסינו את מזלנו בעולם המחשבים והאינטרנט.
בכל השנים האלו טל היה בשבילי מעין אח גדול ומנוסה. תמיד היה ניתן להתיעץ ולהתלבט איתו. ותמיד ידע למרות הדומיננטיות הרבה שלו להקשיב ולהבין.
הרבה דברים השתנו בשנתיים האחרונות.
הייתי רוצה לספר לך, טל, על אותו לילה מופלא שבו גדי יילד את בתי, אביב.
הייתי רוצה שוב פעם לשבת איתך בבית קפה ולחלום חלומות על עסקים חובקי עולם.
הייתי מספר לך (למרות שאני בטוח שאתה יודע) שההורים שלך הם אנשים מדהימים.
לכל בן אדם יש כמה פנים – חלקם ברורים וגלויים וחלקם פחות.
כשאני חושב עליך, טל, עולה לי בראש התמונה שלך צוחק בפה פעור, ראש מוטה לאחור ועיניים עצומות….