לעולם לא אשמע את קולו המתוק של האלוהים
לעולם לא יעבור עוד קולו תחת חלוני
טיפות גדולות ירדו במרחבים אות
אין האלוהים בא עוד בחלוני
איך אוכל עוד לראות את גופו המתוק
לצלול בעיניו לא ארד עוד לשלות
מבטים יחלפו ביקום כמו רוח
איך אזכור את היופי הזה ולא אֵבְךְּ
ימים יעברו בחיי כמו רטטים בגוף
ליד רסיסים של זכרי מגע נשברים עוד יותר מִבֶּכֶה
מקסימה אל האוויר צורת תנועתו בְּנוּעוׁ
לעולם לא יעבור קול הגעגועים את הסף
עֵת אדם יִחיה כמו מתיו בּזִכרונות, כמו הֲוָיָה
וְלוּא יעמד מבטו המתוק ליד מטתי וְאֶבְכּה.