משפחת ברקאי יקרה,
כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב לכם. אני חושב די הרבה עליכם, ועל טל, גם כשמתקרב תאריך האזכרה, או יום ההולדת שלו שעבר עכשיו, או בהזדמנויות רבות אחרות במשך השנה. לאחרונה, למשל, כשבתי הבכורה "התגייסה" לצופים..
כל שנה אני מגיע לאזכרה ושומע סיפורים על טל, בעיקר מתקופת הצבא. אני מניח שמרבית המשתתפים, אלה שאינם מכרי המשפחה, הכירו את טל בשנים האחרונות לחייו. טל ואני לא היינו בקשר קרוב בשנים אלה, וכל מה שאני יודע על תקופה זו הוא מהסיפורים. לדעתי, מעטים מהנוכחים מכירים אותו מתקופת הנעורים, בה היינו בקשר קרוב ובילינו רבות יחד. תקופה זו חרוטה בזיכרוני כאחת המשמעותיות בחיי, בעיקר כמובן בצופים, שמילאו תפקיד משמעותי בחיינו אז, ותרמו רבות לעיצוב אישיותנו, לאנשים הבוגרים שהפכנו להיות. לתחושתי, טל המשיך בדרך הערכית של הצופים, בפעילויותיו הרבות, גם לאחר מכן, ואילו אני מצאתי עצמי יותר "מוותר" לעצמי, נשאב לעבודה ולשגרת לחיי המשפחה, ולא משתתף בפעילות חברתית / קהילתית.
בחלוף 20 שנה, הזיכרונות מהימים ההם אינם ממשיים, איני זוכר אירוע כזה או אחר. היינו מבלים ימים רבים בשבט, בעיקר לקראת מחנות הקיץ. הסיוע לטל בשנה שהושאל לשבט סביון, המבנים המדהימים שבנה שם, ובשנה שלאחר מכן העברת ידע הבניה משם לשבט שלנו, המבנה שבנה עם עידו והביא לזכייתם בגביע "צ'רלי". כנראה היחיד שזכה בפרס זה מטעם 2 שבטים שונים.. שנת הצופים האחרונה, בה שימשנו ביחד מרכזים צעירים, מובילים מגוון פעילויות. משחקי הכדורסל הבלתי נגמרים, ראשית בשכונה ולאחר מכן בכפר שמריהו ובגימנסיה הרצליה. היציאות לבילויים. טיולי הטרקטורונים. הפעם ההיא שניגשתי לאוטו שלכם שחנה ליד הצופים והפרעתי בטעות לשרונה ולטל.. הפעם ההיא כש"ניקר" בנהיגה בחזרה מכפר החורש.. ולאחר מכן, הביקורים בחצרים, מסדר הכנפיים.
לדעתי אחת הפעמים האחרונות, או האחרונה, שנפגשנו הייתה בחתונה של גלעד. לאחר מכן עוד שאלתי אותו לגבי עזרה מגדי בהפסקת ההיריון הראשונה שלנו. ולבסוף הוא ענה לי על מייל שמישהו שלח עבורי לאיזושהי תפוצה של מנהלים לצורך חיפוש עבודה. ההודעה על מותו הגיע אלי ביום ששי בבוקר מגלעד, שהיה בארה"ב באותה תקופה ועודכן ע"י חברים בטייסת.
ממרחק השנים אני מתקשה להגיד אם זיהיתי אז את האיכויות הנדירות של טל, כפי שבאו לידי ביטוי לאחר מכן. אני מניח שכולם הרגישו במנהיגותו השקטה. אני לא בקשר עם החברים מאז כדי לחלוק תחושה זו. כאמור, במהלך השנים, אני שקעתי בחיי משפחה, וטל המשיך והמריא בכל אשר עשה, עד שכנראה התרסק. אני רוצה להימנע מקלישאות שכבר נאמרו מן הסתם והרבה, אבל התחושות הקשות על האובדן העצום והחלל הגדול שנשאר, בעיקר אצלכם, המחשבות על מה היה יכול להמשיך לעשות, איזה אבא נפלא ואיש משפחה היה יכול להיות, לא נותנות מנוח.
במשך השנים יצא לי להיעזר בגדי מספר פעמים בתל השומר. תמיד מגיח ליד מיטתה של מיכל ברגעים הכי קשים ומשרה רוגע ותחושה שהכל יהיה בסדר. וכשנילי פנתה אלי בשנה שעברה בבקשה לעזרה בחיפוש עבודה, כל כך רציתי לעזור שיכול להיות שקלקלתי קצת. הייתי רוצה להיות בקשר עם רון, לעזור בכל מה שאפשר, אבל אני לא ממש מוצא את המלים, לא באזכרות, לפעמים מבטיח לעצמי שאצור קשר מאוחר יותר, ולא עושה זאת.
רציתי לשתף אתכם בתחושותיי, ולומר שאם יש כל דבר שנראה לכם שאני יכול לסייע או להשתתף בו, אשמח