חלפו 8 שנים והריטואל ההזוי כאן במתחם עינת עדיין לא נתפש.
הדבר היחיד אשר כן השתנה מנקודת הראות שלי, הוא הקשר המיוחד שנרקם בינינו לבין כל אחד מכם, לרבות כל מי שלא הצליח להגיע, אך לבו אתנו.
לפני שנתיים עוד העזתי לפקפק בנחיצות של מעמד זה, והופתעתי מתגובת רבים מכם, אשר עודדו אותנו להמשיך ולקיים מפגשים אלו כאן .
נישאים על הרוח הגבית שהפכתם בנו, נחושים אנו מדי שנה לנסות לשוות למפגש זה משמעות, למרות שלאף אחד מאיתנו אין שמץ של מושג מה היא אותה המשמעות.
מעולם לא רצינו לשוות למפגשים אלו מעמד של "זכרון "מלאכותי ולא אמין ,שבו נאמרים שבחיו של טל באופן שאינו מתאים, לא לטל ואף לא לנו כמשפחה.
טל היה טיפוס מיוחד , מוערך ובמידה מסויימת אף נערץ. אולם טל היה רחוק משלמות ואין הוכחה טובה יותר לאי מושלמותו מהדרך שבה בחר להותיר אותנו בשולי המסלול , בהמראה האחרונה שלו, אל עבר גורלו.
ההתמדה שלכם בהתכנסות השנתית כאן מעידה, עד כמה שהפכנו מתערובת לא מוגדרת של בני משפחה, חברים ושאר מקורבים – לתלכיד אנושי שליבתו היא תחושת החסר והגעגוע, לממזר הקשוח ורך המבט, עטור הטבעות והחיוך המבויש…
ומרגע זה ואילך אני חש כי המילה חברים, עונה יותר מכל שם עצם אחר, למה שמלכד כאן את כולנו.
חברים…
כבר מהאזכרה הראשונה חשנו שמעמד זה של התייחדות עם טל על אף שמתקיים בבית עלמין, אינו יכול שלא להיות שזור גם בנגיעות מוסיקליות.
למי שלא הכיר את טל מהפן הזה, טל אהב מוסיקה באופן, שרק מי שאוהב מוסיקה יודע. טל לא היה ילד מוסיקלי , לא ניגן מעולם בשום כלי נגינה, אולם המוסיקה עבורו הייתה הנשק הסודי, שחודר כל מיגון של קשיחות עאלק…
לצד מוסיקת הטראנס, הטכנו, ושאר רעשי הקצב לסוגיהם, טל היה נמס מהאזנה למוסיקה קלאסית …
בניגוד לצלילי הרקע באתר, תחושתנו שכאן בנסיבות אלו , אין יותר נכון מלשלב פיסות של צלילים, שנראים לנו הולמים את המעמד.
טל ללא מוסיקה זה פשוט לא טל, ועל כן אין בלבי ספק , כי צלילים אלו שאנחנו בוחרים להשמיע מדי שנה, מבטאים לא פחות ממילות השיר, אותו ברצוני לקרוא בפניכם כאן כעת, לסיומו של המפגש.
ואם למי מכם הנטל הקלאסי הזה קצת ארוך ולא פשוט – אתו הסליחה.