לחבר של החבר שלי
קצת מוזר לכתוב על מישהו שלא פגשת מעולם, מישהו שנכנס אליך לחיים אחרי שהוא בעצם כבר עבר מן העולם. אבל כנראה שזה באמת לא מה שחשוב כי בפועל אני מרגישה שאכשהו יצא לנו להכיר ואפילו לא מעט. אולי מהסיפורים הרבים ששמעתי עליך, אולי מהחברים ומהמשפחה שהותרת אחריך, שעד היום לא מפסיקים לספר עליך אלפי סיפורים שונים ומשונים, כמו למשל הסיפור של נעם על איך שכשנסעתם ביחד באותו טיול למדבר יהודה הערת לנעם על הנהיגה וניווטת בלי מפה רק מהזיכרון של הטיסה האחרונה באזור שנותרה צרובה אצלך בזיכרון ושבלילה במדבר מינגלתם באיזה חור וישבה לידך בחורה שאספת בבר תל אביבי במסגרת ההשתכרויות הליליות והסתכלה עליך בעיניים מעריצות, על איך שבדרך חזרה מהטיול הסתכלתם אחד לשני בעיניים וחשבתם בדיוק על אותו דבר והכל היה ברור בלי לומר מילה, כמו לוחמי חי"ר מאותה מחלקה שלא צריכים לדבר רק מסתכלים אחד לשני בעיניים ומבינים הכל ומיד אחרי זה – חייכת לעברו במין חצי חיוך מוכר, ועל איך שבדרך הביתה התווכחתם על איפה תעצרו לאכול וניסית בדרך שלך לפסוח על זה כי אתה לא ממש רעב, בלי ששכחת להזכיר איך בטייסת היית סוחב יום שלם עם קופסת קוטג' ומלפפון בעמידה.
ואלו טל רק חלק קטן מהסיפורים שיצא לי לשמוע עליך מהאנשים שכל כך אהבו אותך ושעדיין מתקשים להבין איך לא שיתפת אותם במה שעבר עליך כי אולי קיים ואלי סיכוי קטן שהם דוקא היו מצליחים לעזור, איך ויתרת עליהם ואיך לא פחות חשוב ויתרת על החיים. ואם אתה מסתכל עלינו היום מהמרומים, דע לך שיש פה לא מעט אנשים שאתה צריך להתגאות בהם, אנשים- שלמרות הבדידות והעצבות שהותרת בליבם ושתלווה אותם בכל החיים , ולמרות השאלות שנותרו ללא תשובות, הקשיים והמחשבות שלא פוסקות בלילות מנסים בכל זאת להבין ובעיקר- לא מוותרים אלא ממשיכים ונלחמים על החיים, אולי כדי להוכיח לך או אפילו לעצמם שיש בעולם הזה משהו שכן שווה להילחם עליו.
בשיר "לילה לא שקט" של שלמה ארצי יש שתי שורות שתמיד מזכירות לי אותך. הוא שר על "אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה, שחלק מהם השתגעו, חלק התאבדו וחלק הלכו לעזאזל". האמת היא שאני לא יודעת מה היא האופציה העדיפה מבין השלוש אבל זה לא באמת רלוונטי, כי אתה בעצם כבר קבלת את ההחלטות שלך ואני מקווה ואולי אפילו אתיימר ואומר שאני מרגישה ויודעת שבדרך הזאת מצאת את השקט הנפשי, את אותה שלווה שכל כך חיפשת אבל לא הצלחת למצוא בעולם שלנו.