בעת כתיבת שורות אלה אני יושב בכוננות בטייסת ומנסה לכתוב על הבלתי נתפס. מבחינתי רק אתמול עשינו פטרולים ארוכים ביחד או שהובלת אותי בגיחה נוספת.
אני נזכר בתקופה בה הגעתי לפלמחים ופגשתי אותך. הרושם הראשוני קצת מטעה, אני רואה מישהו עם שיער מרוח ועיניים כחולות, שלא שם על אף אחד וכולם מתייחסים אליו כאל הנסיך. מהר מאוד הבנתי למה מתייחסים אליך כך. היית אוטוריטה בטייסת למרות גילך הצעיר מאוד.
בשיתוף פעולה עם הכוחות הירוקים, אין כוח שלא הכיר אותך ופנה אליך ישירות (ולא אל אף אחד מהמפקדים של הטייסת). במידה והם היו פונים אל מישהו מהם בטעות, הוא מיד היה אומר שאין לו מושג ושידברו עם טל, הוא כבר יודע הכל.
בדרכך יצרת קשר עם כל הכוחות וביקרת אותם באופן אישי. הכרת כל אחד מהם בשמו, פרצופו וקולו-ידעת ליצור את החיבור כך שהם יהיו מחויבים אליך ורצו לעזור לך בכל שתבקש.
הייתי חניך צעיר בטייסת ויצא לי שתדריך אותי בגיחת אוויר אוויר, בה המטרה היא להפיל את המסוקים האחרים. זוהי טיסה בה הרבה פעמים נשמעות צעקות הדדיות בתא בין שני הטייסים, אך שוב בדרכך הכל היה בקול שקט ורגוע (ברור מאליו שהפלנו את כל המסוקים האחרים).
אצל גף טכני, אשר הרבה פעמים התקשורת היחידה איתם זה המריבות המשותפות או הנחתת הוראות, היית בן בית. יצרתם קשר אמיתי שכלל מפגשים, גם שנים אחרי שכבר לא הייתם בקשרי עבודה.
זכור לי אותך אוכל באופן קבוע פלפל שלם, ממולא בגביע גבינה. היית אוכל את זה כאילו זוהי המנה הכי מפוארת במסעדת יוקרה.
הרבה פעמים ראית את הנולד, הרבה לפני שקרה. כאשר תכננו טיול טרקטורונים באחת השבתות לאזור יבנאל, אמרת לנו שפעם איבדת בלמים בירידה והתהפכת. הזהרנו אותנו שהירידה מסוכנת ושנסע ממקום אחר. אז אמנם בירידה לא התהפכנו, אך בעליה שאחריה אחד מהחברים איבד שליטה, התהפך ונפצע באופן רציני.
לימים עברת לרמון לטוס על אפאצ'י. באחת הטיסות שלי עדיין כטייס בצפע, נחתנו אצלכם בטייסת ואמרת לנו –"תגידו לא נמאס לכם מהטיסה המשעממת בצפע ?" התעצבנתי שאתה שוכח איפה היית שנה קודם, אך כעבור שנה כשעברתי לטייסת שלך, הבנתי על מה אתה מדבר….
כאשר טסת את מבחן הובלת הרביעייה שלך, הייתי האחורי שלך. למדתי איך אתה מתדרך בביטחון, נותן את הדגשים הנכונים ומנחה את שאר הטייסים. בזווית העין ניתן היה גם לראות את ידיך רועדות בהתרגשות תוך כדי התדריך. אולי הדבר היחיד שהסגיר את מה עובר עליך באמת באותו זמן, אך אף אחד לא מרגיש זאת.
לקראת מותך, יצא לנו לטוס ביחד במשך 3 חודשים כהרכב קבוע כאימון למבצע מסוים. שיחות ארוכות בלילות טיסה. במסלולי הצבאי עשיתי מסלול דומה אליך, אך תמיד החלפתי את מי שהחליף אותך בתפקיד. ניסית לשכנע אותי להשתחרר ולא להמשיך יותר במסלול הפיקוד והסברת לי מה מתאים לי בחיי, היום אני מבין על מה דיברת.
לימים הכרנו את משפחתך. גדי שקיבל טלפון בשעת ערב מאוחרת, ללא הכרות מוקדמת, עזר לנו כאילו היינו ילדיו. כמובן שליווה את לידת שני ילדינו ואף בלידה עצמה של בתנו הקטנה, החזיק לנועה את היד ואמר לי לזוז הצידה כדי לצלם. אומרים שמשפחה לא בוחרים, אבל במקרה הזה משפחתך בחרה בנו ואימצה אותנו ועל קשר זה אנו שמחים מאוד.
באחד מימי פסח, אשתי ואני טיילנו בירדן ההררי מתחת לכרכום, כאשר בעצירה על הנוף המרהיב, קיבלתי טלפון בו סיפרו לי על מותך. בעיקר היה מבחינתי בלתי נתפס שדווקא אתה שראית תמיד צעד אחד לפנינו לא הצלחת לראות הפעם את ההמשך. חבל לי שדווקא בסוף חייך, אנחנו ראינו צעד אחד לפניך- ראינו עתיד גדול, משפחה חמה וחבר.
אחזור לכוננות ואחשוב כל הזמן, מה טל היה עושה…