אגדה חסידית מספרת על אשה צדקת וחשוכת ילדים שבלתה את ימיה ואת לילותיה בבכי ובתפילות לקדוש ברוך הוא שיראה אותה בצערה ויושיע אותה. כל כך רצתה ילד.
ראו אותה המלאכים בכאבה הגדול והלכו ובקשו בעבורה שתתמלא משאלתה.
ואכן כעבור תשעה חודשים נולד ילד יפה וחכם וטוב לב ובעל חוש הומור ומלא אהבה. ילד מושלם. ותלמיד חכם. והאישה הייתה מאושרת מאין כמותה. עיניה זרחו והחיוך
לא מש משפתיה.
וכשהיה הילד בן עשר חלה פתאום לילה אחד ולמחרת נפח את נשמתו.
עולמה של האשה חרב.
חייה נפסקו. היא לא יצאה שוב מפתח ביתה ולא עשתה דבר לבד מלהתגעגע לילד שלה ולספר במופלאותו.
הלכו בני משפחתה לשאול בעצת הרב והוא התפלל ושאל והתחוור לו ואז בא לאשה וסיפר לה את הסיפור הבא:
בשמים נקבע שלא יהיו לך ילדים. ראו המלאכים את כאבך ובקשו בעבורך אצל הקדוש ברוך הוא.
ואז הזדמנה להם נשמה טהורה שהייתה צריכה לרדת לאדמה לעשר שנים בלבד וויכוח גדול פרץ בשמים האם עדיף שיהיה לך ילד לעשר שנים ותאבדי אותו או שלא יהיה
לך ילד בכלל אבל לא תדעי את כאב האבדן. ואלה שצידדו בכך שינתן לך הילד נצחו בויכוח.
האם את חושבת שהם טעו? האם היית מעדיפה שלא היה נולד הילד?
את סופה של האגדה לא אספר שכן הוא איננו רלוונטי.
התשובה באגדה הייתה התשובה של האישה או תשובת מי שחיבר את האגדה אבל האגדה הזאת נחרתה אצלי וצצה כשכאב האובדן מכה.
השועל ב"נסיך הקטן" מנסה לשכנע את הנסיך לאלף אותו ומלמד אותו את משמעות האהבה וההתקשרות הוא אומר לנסיך:
"אם תאלף אותי, יהיה זה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך, והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה,
אבל קול צעדיך יקרא לי, כמו מוסיקה, לצאת ממחילתי.
ותראה! אתה רואה את שדה החיטה שם למטה? אינני אוכל לחם, וחיטה אין לה שימוש בשבילי. שדות החיטה אינם אומרים לי דבר, וזה עצוב, אבל לך יש שיער זהב,
וזה יהיה נהדר! החיטה, גם לה צבע זהב, והיא תזכיר לי אותך. ואני אוהַב לשמוע את רחש הרוח בחיטה…"
הנסיך מאלף את השועל והם נקשרים זה לזה ואז הנסיך חייב להמשיך במסעו:
שעת פרידתם התקרבה.
"אה", אמר השועל, "אני אבכה".
"זו אשמתך", אמר הנסיך הקטן, "לא רציתי לפגוע בך. אבל רצית שאאלף אותך…"
"בוודאי", אמר השועל.
"ועכשיו אתה עומד לבכות!" אמר הנסיך הקטן.
" בוודאי ", אמר השועל.
"אם כך לא היה לך רווח מזה".
"היה לי רווח", אמר השועל, "בגלל צבע החיטה".
טלוש יקר ואהוב,
הכאב של אבדנך הוא בלתי נסבל
אבל עדיין הייתי בוחרת שוב ומחדש לפגוש אותך ולהכיר אותך ולתת לך לקשור אותי אליך.
בגלל צבע החיטה ורחש הרוח.