טל - שנה
יום ששי,שבע בבוקר, הטלפון מצלצל .לא משהו מיוחד בבית של איש צבא, ובכל זאת משהו משונה באוויר. על הקו, שחר, חד צלול וברור- טל התאבד. מצד אחד הודעה ברורה, לא משתמעת לשתי פנים, ומצד שני הלב מסרב
להאמין. לאט, לאט, הראש מעכל את ההודעה המרה, מתגבר על הלב.
שבע בבוקר. עוד שעתיים יום הולדת 2 לניצן. כמה סמלי, כמה אכזרי. ניצן, ילדנו השלישי, של סיגל ושלי. את כל ילדינו יילד גדי, ליווה צמוד את היווצרות החיים.
וככה, סתם באמצע החיים, הלכת טל. ללא הודעה מוקדמת, ללא סימן ברור מראש, לפחות לא לי. שלחת לי SMS יומיים לפני אם הולכים למימונה אצל סבח. לא עניתי, הייתי עסוק בשלי וחשבתי שנדבר בסוף שבוע.
אם הייתי עונה זה היה אחרת? אם היינו נוסעים למימונה, לא היית הורג את עצמך למחרת?
אז תדע שהלכת לנו ככה באמצע החיים והשארת לנו חור ענק, כגודל אישיותך, כגודל יכולותיך.
מקורס טיס לוויתי אותך. היית חניך שלי בקורס, השקפתי מקרוב על המעבר למסק"ר.
מעיין נולד, ראשון לקשר עם גדי ונילי. אח"כ חניך בקא"מ, פקוד בטייסת, קדמי ראשון בגף(עם שלי) כמס' 2 שלי, מ.ג. מבצעים, אינתיפאדה.
שם נתתי לך להיות המוביל הראשון שהמריא.
המעבר לפתן, סמ"ט ב', השחרור.
בדרך נולדו ליעד, ניצן ועמית, והקשר עם גדי ונילי התחזק. כבר מכירים את המטריה, וגם אתה בתמונה. חלקת עם שחר דירה בת"א, אכלנו כל 3 חודשים עם סבח, יהודה וחגי. קבוע, בלי פספוסים, כי אתה דאגת שזה יקרה.
דרך ארוכה עברנו ביחד. הרבה חוויות. חור ענק. לא עוד הצחוק המתגלגל תוך כדי זריקת הראש אחורה, לא עוד מצוינות לשמה, כזו שלא פוגשים כל יום, לא עוד העיניים הכחולות, המקבלות משנה תוקף תחת השיער השחור, מלא בג'ל . לא עוד חלומות על חברה משותפת, לא עוד שיחות על מכוניות כמו טנדר סובארו חבוט וישן, לא עוד.
טל, היית לי כאח, היית הדבק שחיבר את המשפחות. אתה חסר לי ולכולנו. ולמרות שככה באמצע החיים הלכת, ונשארנו עם חור ענק ושחור, ולמרות שאנחנו לא מבינים ולא יודעים למה, ולמרות שהלמה ישאר חקוק וזועק לעד, אני מבטיח שנמשיך הלאה, נזכור ונשמור את היפה, העדין המצוין, את הביחד שאתה לימדת אותנו.
ובלב נשארת, זועקת השאלה – למה????!!!!!