עשר שנים אני יושבת מול המקלדת והאצבעות לא מוכנות לשתף פעולה
בשנים האחרונות לקראת אפריל נכנסת רוח חיים באצבעות שלי והן כותבות
מעצמן והפעם הן דוממות
עשר שנים וכל המילים עזבו אותי
אפילו הריח העז של הפריחה שעומד באויר לא נוגע בי
אני נזכרת במשפט מתוך"הר אדוני"
"כשיש לך געגועים זה לא חסרון זאת נוכחות זה ביקור מגיעים מרחוק
אנשים עיירות ואורחים לך קצת לחברה"
רק הגעגועים מבקרים אותי
אני לעצמי הקמתי חומה סביבי כדי שלא יהיה עצוב מדי.
כשאדם נעזב על ידי
אהבתו מתפשט בתוכו
חלל עגול כמו מערה
בשביל נטיפים מופלאים לאט
כמו המקום הריק
השמור בתוך ההיסטוריה
למשמעות לתכלית ולדמעות
כך כותב עמיחי החלל שבו יווצרו מתישהו נטיפים ריק עכשיו.
אותו מקום ששמור למשמעות לתכלית ולדמעות איננו נגיש לי. הזמן עומד.
עשר שנים. כדי למלא את החלל אני נשענת על מילים של אחרים. מתמלאת בהן בימים הגשומים של ינואר ופברואר מדליקה תנור
וקוראת על מושג הזמן ועל משמעות הזמן והאופן שבו אנחנו חווים את הזמן. סמינר אני יכולה להעביר על זמן.
והמילים לא חוזרות אלי. רק געגועים ממלאים את כולי.
"הלב והמעין" נקרא המשל הקסום של הרבי נחמן מברסלב על היווצרות הזמן. בן 38 היה הרבי הזה כשנפטר. לפי הסיפור שלו הזמן
נוצר מתוקף היחסים שבין הלב והמעין.
"כל דבר ודבר בעולם יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב…בקצה העולם יש הר גבוה ועל
ההר נתונה אבן גדולה ומן האבן נובע מעין. ובקצהו האחר של העולם שוב יש הר גבוה ושם
לב העולם. ולב העולם עומד וצופה תמיד כנגד המעין והוא נחשף וכמהה ומשתוקק לבוא אליו:
והמעין נחשף גם הוא ומשתוקק לבוא אל הלב. ולב העולם שתי חולשות יש לו: חולשה אחת
מפני החמה שמכה עליו ושורפת אותו וחולשה שניה מחמת הכיסופים וההשתוקקות…
ומאחר שהוא נחשף ומשתוקק כל כך לבוא אל המעין מפני מה אינו הולך אליו? אלא כל זמן
שהוא עומד על פסגת ההר הוא רואה את ראש ההר השני ששם המעין, אבל אם ירצה
להתקרב אליו יצטרך לרדת מעל פסגת ההר ואז יעלם מנגד עיניו ראש ההר השני ושוב לא
יוכל לראות את המעין. ואם לב העולם לא יראה את המעין אפילו רגע אחד תצא נפשו חס
ושלום ויגווע. יגווע הלב יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר בעולם.
והמעין אין לו זמן משלו כי אין הוא נמצא בתוך הזמן כלל, והוא מתקיים מן הזמן שהלב נותן
לו במתנה.
היחסים הדיאלקטיים שבין הלב למעין והגעגוע הנצחי הם היוצרים את הזמן. הם אלה
שמביאים ללידתו של עוד יום ועוד יום".
החיים כגעגוע על פי תפיסתו של הרבי נחמן מברסלב
מרץ מגיע ואני מחכה בקוצר רוח לנוחם שבו הפריחות ממלאות את הלב,
ממשיכה להמתין וכבר אפריל.
כל השערים נסגרו חוץ משער הדמעות של שולי רנד
הדמעות שלי יבשו
השנה נעול גם השער הזה
נשענת על דבריו של הרב קוק:
בן אדם, עלה למעלה, עלה
כי כוח עז לך
יש לך כנפי רוח
כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
מחפשת את כנפי הרוח שלי
כל כך עצוב פה בבית הקברות.