21/04/2017
1996. טל מגיע לראשוני מסוקים, נוצרת בנינו כימיה, לא יודע להסביר בדיוק מה זה היה אבל אני חושב שזו הייתה הערכה הדדית, אתה הערכת אותי על הניסיון שלי והיותי ותיק צה"ל שהגיע מיחידה קרבית (עשיתי כבר משהו בחיי) ואני הערכתי אותך על האיכויות הרבות שלך שבלטו מאוד מהרגע הראשון, הקשר היה טבעי מאוד ולא דרש הסברים.
לשמחתנו חלקנו את אותו החדר "ותק"צים" – ותיקי צה"ל וטל, תכלס היית כבר ותיק, קורס אחד מעלינו.
עברו 20 שנה מסיום הקורס, אך אני עדיין זוכר אותך היטב, את הצעקות המיוחדות שלך, כמו ציפור בג'ונג'ל, את העלייה לגג של בית הספר לטיסה והשיחות הארוכות שניהלנו שם. הקריאות ע-די במילעל שבדרך כלל נועדו לזרז אותי.
יציאה לרוץ בכלל ואחרי ה"תרגיל" בפרט, השמעת השיר "ליפול ולקום" של החברים של נטשה שכל כך התאים לסיטואציה.
על אף החספוס שהקרנת כלפי חוץ, חשפת בפני פן רגיש ואישי. לקחת אותי בחופשה לביקור בכפר רפאל אצל אחיך הגדול דני. אני מאוד התרגשתי!
טיול עם הג'יפ החדש בכל הזדמנות אפשרית בצפון ובדרום עם חברי ילדותך, עם שרונה (ואני שואל אותך "טל אתה בטוח שאתה רוצה שאבוא לטיול רק איתך ועם שרונה ?")
ריצות הבוקר לפני התובלה, עד שנשברתי, לא מסוגל לרוץ כל כך מוקדם ולתפקד יום שלם בטייסת.
יציאה לבילוי עם הרנו קנגו בפאבים תל אביבים, שם גיליתי שאתה מקצוען כמו בכל תחום גם בתחום הבליינות התל אביבית. למדתי ממך גינונים שלא הכרתי שכנראה רק אתה יכול לבצע אותם – מדליק לברמנית את הסיגריה מבלי לדבר…היא מוציאה סיגריה- כמו סצנה הלקוחה מתוך סרט.
חזרה לטייסת -מטאור בטייסת תחת חסותו של שיר עוז, נחיתת אונס, מפקד גף מבצעים, מוביל, מדריך, ותמיד ראשון לפני כל החברים מהקורס.
נפגשים ביחשת"פ אני קצין תרגילים לא מבין למה הגעת לביקור ביחידה המוזרה הזו שמי שלא משרת בה לא יודע להגות את שמה. אתה מספר לי שיש לך פרוייקט במל"י, הפכת את מל"י למגרש משחקים פרטי של הטייסת.
1999. חופשת סנו-בורד משותפת בואל טורנס. בזמן שאנחנו מנסים להתחיל עם בחורות אתה מנסה לנער מעלייך את הבחורות שנדלקות עלייך.
2005. הגעת לחתונה שלי למרות ניסיונות ההתחמקות שלך מאירועים מסוג זה.
2006. טלפון מפתיע: "עדי אתה בא לקפה?" אני אומר לעדי שלי שאם טל התקשר אני עוזב הכל ונוסע. הטלפון לא נראה לי מוזר כי ככה זה איתך, אפשר לא לדבר הרבה זמן אבל כשנפגשים אפשר להמשיך ולדבר כאילו הפסקנו את השיחה רק עכשיו ללא חשבונות והתחשבנויות.
אמרת שאתה מזמין ובפעם הבאה אני אזמין, התעקשת!
כמה אני שמח שהגעתי לפגישה הזו, תיארת לי חיים נפלאים, סטארט־אפ, חברה מקסימה, CEO ועוד כל מיני דברים שלא בדיוק הבנתי. בדיעבד מסתבר שהייתה פגישת פרידה וגם את זה לא הבנתי…
2006. עשר שנים של הכרות שלא מוצו מספיק טוב ונשארתי חייב לך הזמנה לקפה…
מאותה נקודה נשארת איתי רק במחשבות ובשירים.
מתגעגע!
עדי